מסתבר שהזמנים שבהם אנשים הכי מוכנים לשנות הרגלים זה כאשר הם עוברים מאורע גדול בחייהם. אין ספק שהקורונה היא מאורע גדול והיא הזדמנות אדירה לשנות הרגלים וסדרי עולם. אבל איך משנים הרגלים? מסתבר שזה לגמרי אפשרי! בד”כ אני מציגה מקרים וסיפורים מהעולם העסקי, אבל בפוסט הזה אני אציג 2 סיפורי הצלחה מעניינים שקרו אצלי בבית בעקבות ספר דגול – כוחו של הרגל מאת צ’רלס דוהיג.
נתחיל במהו הרגל ואיך הוא בנוי?
הרגל הוא נוהל אוטומטי שהמוח עושה כאשר הוא מזהה סימן מסוים.
התהליך של הרגל בנוי מלולאה בת 3 שלבים:
- סימן- גירוי כלשהוא שמורה למוח שלנו להיכנס למצב אוטומטי ובאיזה הרגל להתשמש.
- הפעולה הרוטינית – הפעולה שקורית באופן גופני, שכלי או רגשי
- גמול – שעוזר למוח שלנו לחשוב האם הלולאה המסוימת הזו כדאי לזכור בעתיד.
עם הזמן, הלולאה הזו נעשית יותר ויותר אוטומטית. הסימן והגמול נעשים שזורים עד שנוצרת ציפיה והשתוקקות. כלומר כשרואים את הסימן, זה ייצר כמיהה שתגרום לנו ממש לרצות לבצע את הפעולה הרוטינית על מנת לקבל את הגמול. לדוגמא מעשן רואה סימן כמו חפיסת סיגריות, אז מוחו מתחיל לצפות למנת הניקוטין.
אז איך נשנה הרגל? הסיפור של איך הפסקתי לאכול מתוקים כמעט בכלל ולא מתוך אידאולוגיה גדולה
הרעיון המרכזי בשינוי הרגל הוא שנשאיר את אותו סימן וגמול ורק נשנה את הפעולה הרוטינית שבאמצע. נשמע פשוט, אבל לא כל כך.. ננסה לפשט:
שלב 1: זיהוי הפעולה הרוטינית
ראשית כל זיהיתי את הפעולה הרוטינית שאני מבצעת ומעוניינת לשנות ואת הכמיהה: גיליתי שאני אוכלת משהו מתוק המון פעמים ביום (פעולה רוטינית) ואחרי שקראתי את הספר הבנתי את הכמיהה הזו ל”גמול”, לתחושת העונג הקצרה כאשר הטעם הטוב של השוקולד מתפשט בפה.
שלב 2: התנסות במיני פרסים שונים
התגמולים הם מספקים מאווים, אבל לא תמיד אנחנו מודעים למאווים הללו. ולכן בפועל צריך לעשות ניסוי. כשאנחנו מזהים את הדחף, אנחנו מנסים לתת לו תגמול אחר, מתוך ניסיון להבין מה גורם לנו לדחף הזה. אז הלכתי לחפש את הדבר שאני מתאווה לו, את הסיבה האמיתית למתוקים.. גיליתי שבבוקר בא לי מתוק כי אני רעבה. בצהריים גיליתי שאני עייפה, אחרה”צ גיליתי שבא לי פיצוי על היום המורכב, המריבות עם הילדים, שאר היום שעוד חסר ובערב גיליתי שאני מחפשת משהו כיפי. ואז.. בבוקר אכלתי פרוסה, ובצהריים שתיתי קפה ואחרהצ אפשרתי לעצמי עוד קצת התכתבות עם חברות ובערב עצרתי את העבודה קצת קודם וראיתי פרק. ובכל פעם כזו ראיתי שהחשק שלי למתוקים פשוט צנח. כי מה שבאמת הייתי צריכה – פשוט קיבל מענה.
שלב 3: בודדו את הסימן
תבינו מה גורם לסימן. הסימנים הם לרוב קשורים למקום, זמן, מצב נפשי, אנשים אחרים, הפעולה האחרונה ולכן נשאל את עצמנו: איפה אני, מה השעה, מהו המצב הנפשי שלי, מי עוד בסביבה, מה היתה הפעולה האחרונה שקדמה לדחף. אני גיליתי שיש לי כמה סימנים – כמו שתיארתי קודם, חלקם קשורים לשעה ביום, חלקם קשורים במצב הנפשי. הספר ממליץ ממש לכתוב בכל פעם שמרגישים את הדחף, איפה את נמצאת ומה בעינייך גורם לדחף. עצם המודעות לסימן והניסיון לסמן אותו, יעזרו להתמודד עם שינוי ההרגל.
שלב 4: פעלו באחריות לשינוי ההרגל עם הסימן
באופן טריוויאלי למדי, ברגע שהבנתם מה אתם רוצים לשנות, מתי הוא קורה ולמה ומה בעצם אתם צריכים, עכשיו נשאר “רק” לגרום לזה לקרות. זה לא עבודה קלה. הרגלים הם נתקעים עמוק בזיכרון שלנו ועמוק בתחושות הפיזיות. אז במשך שבוע שלם לא אכלתי מתוקים וירדתי קילו (ועוד בתקופת הקורונה!) וזה ממשיך. אני לא מתנזרת בצורה גורפת ממתוקים או כל דבר אחר, אני רק דואגת להחליט ולקבוע מתי *אני* רוצה לאכול מתוקים לא מתי המתוקים רוצים שאני אוכל אותם 🙂
איך נשנה הרגל בבית בעזרת הרגלי מפתח? הסיפור של איך הצלחתי לגרום לכל בני הבית להתחיל לקחת חלק במטלות הבית באופן שוטף
הרגל מפתח הוא בגדול אחד הדברים החכמים ביותר ששמעתי לאחרונה. הרגל מפתח בא לומר שיש הרגלים מסויימים אשר להטמעתם יש כוח לעורר תגובת שרשרת לשנות הרגלים אחרים תוך כדי תנועתם ברחבי הארגון. בד”כ משתמשים בהרגלי מפתח כדי לשנות תרבות ארגונית בארגון, כלומר לשנות אופן התנהלות בקרב קבוצה גדולה של אנשים שהיכולת לשלוט על כל מיני-התנהלות הוא לא אפשרי.
הרגלים מרכזיים לדוגמא אצל אנשים: הספר מציג שכאשר מתחילים לשמור על כושר גופני קבוע, גם אם רק פעם ביום, אז מתחילים להשתנות דפוסים אחרים בחיים שלהם. דוגמא אחרת – יש מתאם בין סידור המיטה מדי בוקר ופריון עבודה גבוה יותר. זה לא גורם לזה באופן ישיר, אבל השינויים הראשוניים הללו מניעים תגובת שרשרת שעוזרת להרגלים טובים יותר להשתרש.
הרגלים מרכזיים אחרים לדוגמא בארגונים: דפוסי המחקר והמכירות של יבמ , במקינזי נוצרה תרבות של שיפור מתמיד באמצעות הרגל מרכזי של ביקורות פנימיות מקיפות שנמצאות בליבה של כל משימה. בגולדמן סאקס מושתת כל החלטה על הרגל מרכזי של הערכת סיכונים.
אצלנו בבית אני לקחתי את נושא הסדר והתרומה למטלות הבית – “כל מה שמוציאים מחזירים..”, נשמע מוכר, נכון? התחלתי לפני מספר שבועות בהרגל ראשון חדש – מורידים את הצלחות בסוף הארוחה מהשולחן. הרחבתי את אוצר המילים של הילדים ל”מבחן המציאות”. השולחן הוא עומד במבחן המציאות רק אם הוא במצב שבו הוא מוכן לארוחה הבאה. במילים אחרות – שכל הצלחות מפונות, כולל הצלחות המרכזיות, השולחן עצמו נקי ומסודר (“הכי חמוד זה כאשר הילדה האמצעית אומרת לגדולה – אבל אנחנו עוד לא עומדות במבחן המציאות”). לאחר מכן הוספתי שבסוף כל יום מסדרים (לכל המצקצקים שהילדים שלהם תמיד אספו את הצעצועים שלהם- אשריכם) את הבלגן שעשינו לאורך היום ולא תמיד סידרנו מיד. לאחרונה הוספתי סידור כביסה מקופלת לארונות ובימי הקורונה עכשיו הילדים גם מפנים את המדיח וגם לוקחים חלק בהכנת האוכל (סנדויצים לטיול בגינה, ערבוב התערובת לפשטידה וכאלה). אבל הפואנטה היא שברגע שהתחלנו עם הסדר והתרגלנו שיש משימות של הבית שצריך להשקיע בהן זמן לטובת כולנו, התוספות האחרונות כבר היו לא מורגשות והתקבלו כחלק טבעי. כדי להקביל למודל – הסימן הוא: “יש בלגן” – כלים במדיח, בגדים מקופלים על הספה וכו’, ו”הגמול” הוא התחושה הטובה והמחמאות מההורים.
איך מאתרים הרגלי מפתח ולמה דווקא הרגלים אלו נחשבים להרגלי מפתח?
איתור הרגלי מפתח – איתור הרגלים שמאפשרים נצחונות קטנים: אם מתמקדים בשינוי ובטיפוח הרגלים מרכזיים, ניתן לעשות שינויים נרחבים. אבל זיהוי הרגלי המפתח אינו פשוט. צריך לדעת איפה לחפש – גילוי הרגלים מרכזיים פירושו לחפש אחר מאפיינים מסוימים. הרגלים מרכזיים מספקים מה שמכונה “נצחונות קטנים”. הם עוזרים להרגלים אחרים להתפתח על ידי בניית מבנים חדשים, והם יוצרים תרבות שהשינוי בה מדבק. אבל היכולת לזהות עוגן כזה ואז להביא אותו לכדי הרגל דורש לפעמים קצת תחכום להטמעה.
למה דווקא הרגלים אלו הם הרגלי מפתח? נצחונות קטנים הם חלק מהתהליך שבו הרגלי מפתח יוצרים שינויים נרחבים. נצחונות קטנים הם יישום מתמיד של יתרון קטן. מרגע שהושג ניצחון קטן, פועלים כוחות שמאפשרים עוד נצחון קטן. נצחונות קטנים מספקים את התנאים ההכרחיים לשינויים מהפכנים : יש בכוחם של ההישגים הקטנים לשכנע אנשים שגם הישגים גדולים יותר הם במרחק נגיעה.
לסיכום, תקופת הקורונה עד כה זימנה לי באופן אישי כמה הזדמנויות להביט לתוך עצמי וללמוד עוד על המשפחה שלי ועליי ומהסיטואציות שם להשליך לעבודות שלי – איזה הרגל מפתח יהיה הקריטי ביותר כדי לשנות תרבות של ארגון? באחד הארגונים שבהם עבדתי לאחרונה, אני כיום מבינה ששינוי תרבות הפגישות תביא לשינוי רחב יותר. כי אם הפגישות יהיו מדויקות יותר מבחינת המטרה והמשתתפים, ייצא סיכום וייגמר בזמן, אז זה ישליך בעיני על היבטים נרחבים נוספים בארגון. מקווה לנסות בקרוב ולדווח איך היה.
אשמח לשמוע על הרגלי מפתח בארגונים ובמשפחות שלכם!
האם גם אתם אנשי אופרציה העוסקים בתהליכי עבודה, מתודולוגיות וכלים בעולמות הפיתוח? אם כן, נשמח שתצטרפו לקבוצת Engineering Operations בוואטסאפ ותעקבו אחרינו בעמוד ה- Linked In שלנו.