בקצרה: יש לנו תמיד משאבים מוגבלים והרבה פיצ’רים לפתח. איך נחליט ביניהם? לאחר מחקר של שיטות שונות לתעדוף פיצ’רים, החלטתי להתמקד בשיטת RICE, שיטה מובנית שלטעמי נמצאת באיזון טוב בין כמות העבודה הנדרשת לבין הערך שהיא נותנת, כולל אופן חישוב ו-ויזואליזציה אפשרית. בסוף הפוסט ריכזתי את הקטגוריות החשובות ביותר בעיני …
בהחלטה על איזה פיצ’רים כדאי לפתח שוכנת ההחלטה גם אילו פיצ’רים לפתח בשלב מאוחר יותר או לא לפתח כלל. בתקופה זו של ימי הקורונה, תעדוף נהיה דרוש אף יותר. התפוקה יורדת והצורך להוכיח את נחיצות המוצר שלנו עולה. יתר על כן פיצ’רים שאינם עומדים בקנה אחד עם אסטרטגיית החברה ממש …
בקצרה: חובות טכניים הם רע הכרחי אך יכול להיות במיעוטו. יש כל מיני דרכים להתמודד איתו שבראשונה היא שינוי התפיסה ולהפוך את החובות הטכניים לחלק מהחיים בתצורה של פיצ’רים ולקיחת האחריות של כל הצדדים במשחק על להקצות את הזמן הדרוש לעמוד באיכות הנדרשת. שנית יש כל מיני דרכים טכניות לחלק …
אף אחד לא אוהב חוב טכני. כמו שאף אחד לא אוהב חובות פיננסים. ובשני המקרים באמת התנהלות נכונה ומחושבת יכולה להוריד את שניהם באופן דרמטי. אבל בניגוד לחובות פיננסיים שהמטרה היא לסיים אותם בכל מחיר, אז בחוב טכני זה לא בהכרח כך. מה??? למה?? אבל אותנו חינכו שחובות צריך לחסל …
